פעם הלך אליהו הנביא בדרך ופגש אדם פוחז וקל-דעת. החל האיש ללעוג לאליהו: "אתה כל היום לומד תורה, ואילו אני עושה חיים ונהנה מתענוגות העולם".אמר לו אליהו: "בני, אבל מה תענה ביום-הדין, כשישאלו אותך למה לא למדת תורה?".צחק האיש: "מזה אני לא מפחד. אענה, שלא נתנו לי שכל ובינה ללמוד תורה".שאל אליהו: "ממה אתה מתפרנס?".השיב האיש: "אני צד עופות ודג דגים".
שאל אליהו: "איך אתה עושה זאת?".
הסביר האיש: "אני לוקח פשתן, עושה ממנו חוטים חזקים, מכין מלכודות ורשתות ובאמצעותן צד את העופות ודג את הדגים". שאל אליהו: "מי לימדך להכין מלכודות ורשתות?".
אמר האיש: "מן השמים נתנו לי בינה ודעת".
אמר לו אליהו: "אם נתנו לך בינה ודעת להכין מלכודות ורשתות, ונתנו לך שכל כדי לצוד עופות ולדוג דגים כל-שכן שנתנו לך שכל ובינה כדי להבין את דברי התורה, שעליהם נאמר: 'כי קרוב אליך הדבר מאד'. אם רק תרצה - תוכל גם אתה ללמוד תורה".
נגעו דבריו של אליהו בליבו של האיש ופרץ בבכי. אמר לו אליהו: "אל תבכה, אתה עוד יכול ללמוד תורה. איך הדבר תלוי אלא ברצונך". (על פי מדרש תנחומא וילקוט שמעוני)
איזה סיפור יפה... מממש עם הרבה מוסר השכל! כל הכבוד!
השבמחקסיפור יפה מאד!!!!
השבמחקבאמת יפה...
השבמחק