טורניר הכדורגל - הסוף!
שלום לכל חובבי הכדורגל:
מעריצי קבוצת האריות ואוהדי קבוצת התותחים!
בואו וננסה להיות אנחנו תסריטאים וננסה להמציא סוף משלנו לטורניר!
מעריצי קבוצת האריות ואוהדי קבוצת התותחים!
לאחר סדרה ספורטיבית, מצחיקה ומעניינת נשארנו כולנו במתח...
מי באמת ניצח? מי לבסוף זכה?
האם "התותחים" או "האריות" נושאים את התואר הנכסף "אלופי השכונה"?
ומה קרה בבעיטת העונשין? האם מתי החטיא או הבקיע שער? 
ומה היתה תגובתו של אסי: שמחה ופרגון או כעס וקנאה? והאם טוביה ימשיך לאמן את הקבוצה או יפוטר?
ומה היתה תגובתו של אסי: שמחה ופרגון או כעס וקנאה? והאם טוביה ימשיך לאמן את הקבוצה או יפוטר?
והשאלה הכי חשובה, מה זה בעצם משנה מי ניצח? מה הסדרה באמת רצתה ללמד אותנו: איך לבעוט כדור לשער? מי זכה? או מסר אחר לגמרי...
המון שאלות... אבל במקום להתעצבן, אפשר להודות לתסריטאית שהשאירה לנו מקום לדמיין את ההמשך...
בואו וננסה להיות אנחנו תסריטאים וננסה להמציא סוף משלנו לטורניר!אז כל מי שרוצה -
מוזמן לשלוח לנו באמצעות התגובות למטה את ההצעה שלו ל"הטורניר - פרק סופי ואחרון".
משימת כתיבה לפרשת וישב / פנינה גפן
שלום ילדים. בפרשת וישב שאנחנו קוראים השבת יש מקבץ גדול של סיפורים שסובבים סביב דמותו של יוסף הצדיק. אנחנו פותחים את הפרשה עם החלומות שיוסף חולם, עוברים אל השלכת יוסף לבור ומכירתו למדיינים, ופוגשים אותו בבית פוטיפר ובבית האסורים.
יוסף עובר חוויות לא פשוטות. אביו יעקב אוהב אותו באופן מיוחד ולכן אחיו שונאים אותו ולא מסוגלים אפילו לברך אותו לשלום כמו שכתוב "ולא יכלו דברו לשלום". שנאתם קשורה גם לחלומותיו של יוסף, חלומות בהם אלומותיהם של האחים משתחוות לאלומתו של יוסף וחלום נוסף בו הירח והכוכבים משתחווים לו. האחים רואים בחלומות הללו גאווה ויוהרה ומחליטים להרוג את יוסף. רחמיו של ראובן מצילים אותו ממוות, ובמקום זה יוסף מוטל בודד לבור שלפי המדרש היו בו נחשים ועקרבים.
למרות כל הקשיים, יוסף לא נשבר ולא מתייאש. הוא לא נכנע לאשת פוטיפר שמבקשת להחטיא אותו כי בדמיונו הוא רואה את דמותו של אביו ויעקב ואת הקב"ה, ושניהם מחזקים אותו לקראת היום בו יעלה למלוכה ויפגוש שוב את משפחתו.
כשיוסף פותר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, אנחנו מקבלים כבר רמז שהחלומות שחלם בבית אביו לא היו סתם חלומות - אלו היו נבואות מאת ה'.
את המשימות שלכם אתם מוזמנים להעלות לכאן.
שבת שלום!
יוסף עובר חוויות לא פשוטות. אביו יעקב אוהב אותו באופן מיוחד ולכן אחיו שונאים אותו ולא מסוגלים אפילו לברך אותו לשלום כמו שכתוב "ולא יכלו דברו לשלום". שנאתם קשורה גם לחלומותיו של יוסף, חלומות בהם אלומותיהם של האחים משתחוות לאלומתו של יוסף וחלום נוסף בו הירח והכוכבים משתחווים לו. האחים רואים בחלומות הללו גאווה ויוהרה ומחליטים להרוג את יוסף. רחמיו של ראובן מצילים אותו ממוות, ובמקום זה יוסף מוטל בודד לבור שלפי המדרש היו בו נחשים ועקרבים.
למרות כל הקשיים, יוסף לא נשבר ולא מתייאש. הוא לא נכנע לאשת פוטיפר שמבקשת להחטיא אותו כי בדמיונו הוא רואה את דמותו של אביו ויעקב ואת הקב"ה, ושניהם מחזקים אותו לקראת היום בו יעלה למלוכה ויפגוש שוב את משפחתו.
כשיוסף פותר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, אנחנו מקבלים כבר רמז שהחלומות שחלם בבית אביו לא היו סתם חלומות - אלו היו נבואות מאת ה'.
משימת הכתיבה שלנו קשורה בפרשה -
דמיינו את הנחשים והעקרבים שנחים בשלווה בבור כשלפתע נזרק לתוכם יוסף. הם לא רגילים לראות אנשים בתוך הבור שלהם, והם מקיימים דו שיח ביניהם. כיתבו לנו את השיחה שמתקיימת בין הנחשים והעקרבים - מה הם רואים? מה הם חושבים? מה קורה בבור אחרי שיוסף יוצא משם?את המשימות שלכם אתם מוזמנים להעלות לכאן.
שבת שלום!
"אבנים מקפצות" מאת שיר
בשבוע שעבר, לכבוד פרשת 'ויצא' פרסמנו "משימת כתיבה" בנושא "עלי יניח הצדיק את ראשו".
שיר שלחה לנו סוף משלה למדרש המופלא, והרי הוא לפניכם:
לילה. חושך על פני השדה.
מי הוא זה ההולך כאן עם מקלו?
מי הוא זה המתקין עצמו לשינה סמוך לאם הדרך.
תזוזה. רחש. אבנים מסננות מבעד לסדקים ומבין העשבים נשמעות לחישות ...
... לחישות של מריבה. כל אבן רצתה לכבד את חברתה בתפקיד החשוב, כל אבן רוצה לכבד כמה שיותר את חברתה. נגיד, אם אבן אחרת, אירגנה לכם בהפתעה יומולדת לא הייתם רוצים לתת לה את הכבוד הגדול שעליה ישן הצדיק? אבל האבן שארגנה יומולדת, נאבד לה העט הכחול שלה, ואבן אחרת השאילה לה עט. האבנים זזו במעגל, כל אחת דחפה את חברתה, שעליה ישן הצדיק, האבן לא רצתה וקפצה מהמקום, וכך נדחפה האבן הבאה. כל אחד היה מתפלא למצוא אבנים
שיר שלחה לנו סוף משלה למדרש המופלא, והרי הוא לפניכם:
לילה. חושך על פני השדה.
מי הוא זה ההולך כאן עם מקלו?
מי הוא זה המתקין עצמו לשינה סמוך לאם הדרך.
תזוזה. רחש. אבנים מסננות מבעד לסדקים ומבין העשבים נשמעות לחישות ...
... לחישות של מריבה. כל אבן רצתה לכבד את חברתה בתפקיד החשוב, כל אבן רוצה לכבד כמה שיותר את חברתה. נגיד, אם אבן אחרת, אירגנה לכם בהפתעה יומולדת לא הייתם רוצים לתת לה את הכבוד הגדול שעליה ישן הצדיק? אבל האבן שארגנה יומולדת, נאבד לה העט הכחול שלה, ואבן אחרת השאילה לה עט. האבנים זזו במעגל, כל אחת דחפה את חברתה, שעליה ישן הצדיק, האבן לא רצתה וקפצה מהמקום, וכך נדחפה האבן הבאה. כל אחד היה מתפלא למצוא אבנים מקפצות, זה באמת מראה טבע מדהים (אף פעם לא ראיתם אבנים מקפצות?!), אבל לישון תחת אבנים מקפצות- אי אפשר. ה' עשה נס, ואיחד את כל האבנים לאבן אחת, שתחתה ישן הצדיק, וכל האבנים יחלקו את הכבוד המתאים לאבנים הסובבות אותם.
נעים להכיר
שלום ילדים, נעים מאד.
שמי פנינה גפן ואני תסריטאית חדשה בערוץ מאיר. בטור הזה אספר לכם קצת על עצמי, על אחורי הקלעים של התסריטים שלי ואפילו אגלה לכם מה יעלה בקרוב..
בנתיים כתבתי עבורכם את 'ארוחת ערב לניסים' במדור של אסי וטוביה ואת 'הרב והגנב', במדור סיפורים. את הרעיון של ארוחת הערב לניסים קיבלתי מהילדים המתוקים שלי שמאד אוהבים לעזור לי במטבח. לפעמים אנחנו מכינים יחד עוגה וכל אחד רוצה לקבל לעצמו את כל התפקידים – גם לשבור את הביצה, גם לערבב את השמן, גם לפתוח את השקית של אפקת האפייה וגם להכניס לקערה את הקקאו. גם אסי החליט שהוא רוצה לעשות הכל לבד, אבל הוא גילה שהעקשנות הזאת לא משתלמת! הוא גם הפסיד כיף של עבודה משותפת עם פולקע וגם לא הספיק להכין לניסים את ארוחת הערב..אז בפעם הבאה שאתם עובדים יחד במטבח, תזכרו – הכי טוב לעבוד יחד! זה גם יותר כיף, לא?
את הסיפור על 'הרב והגנב' הכרתי בספר שקראתי לילדים שלי לפני השינה. הסיפור היה מאד יפה בעיני והחלטתי לעבד אותו לתסריט. מי שמעניין אותו לדעת מי היה אותו רבי הלל, אספר לו שמדובר ברבי הלל ליכטנשטיין שהיה רב בעיר קולומיאה באוקראינה, לפני קצת יותר מ-100 שנים.
מה מחכה לנו בהמשך?
אוכל לגלות לכם שכתבתי תסריט על כך שפולקע ומולי מחליטים להיות החברים הכי הכי טובים, אבל קורים כל מיני דברים שמפריעים להם להישאר חברים הכי הכי טובים.. למה הם מחליטים פתאום להיות חברים טובים? ומה מפריע להם? כדי לדעת תצטרכו לחכות בסבלנות.. צילמו כבר את הסרט והוא יעלה בעזרת השם בקרוב.
ומה עוד?
לאסי נמאס להיות הבכור במשפחה שלו והוא מחליט לעשות משהו שיוריד ממנו את כל האחריות שיש לבכורים. למולי יש שיעורי בית לכתוב סיפור על עצמו והוא ממש, אבל ממש לא מצליח למצוא רעיון מעניין! מה אסי עושה? מה מולי מחליט? בקרוב תדעו...
להתראות בנתיים,
פנינה
שמי פנינה גפן ואני תסריטאית חדשה בערוץ מאיר. בטור הזה אספר לכם קצת על עצמי, על אחורי הקלעים של התסריטים שלי ואפילו אגלה לכם מה יעלה בקרוב..
ובכן, אני גרה ביישוב קטן ליד חברון ששמו עתניאל. מי יודע על שם מי נקרא היישוב ומה הקשר שלו לעיר חברון? מי שיודע מוזמן לכתוב ולשתף כאן את כולנו!
חוץ מלכתוב לערוץ מאיר אני אמא של הדר יוסף בן חמש וחצי, ושל טליה, שהיא בת ארבע וחצי. שניהם מאד אוהבים לראות את אסי וטוביה, ממש כמוכם, והרבה פעמים הם מציעים לי רעיונות לסיפורים שאני כותבת.
חוץ מלכתוב לערוץ מאיר אני אמא של הדר יוסף בן חמש וחצי, ושל טליה, שהיא בת ארבע וחצי. שניהם מאד אוהבים לראות את אסי וטוביה, ממש כמוכם, והרבה פעמים הם מציעים לי רעיונות לסיפורים שאני כותבת.
בנתיים כתבתי עבורכם את 'ארוחת ערב לניסים' במדור של אסי וטוביה ואת 'הרב והגנב', במדור סיפורים. את הרעיון של ארוחת הערב לניסים קיבלתי מהילדים המתוקים שלי שמאד אוהבים לעזור לי במטבח. לפעמים אנחנו מכינים יחד עוגה וכל אחד רוצה לקבל לעצמו את כל התפקידים – גם לשבור את הביצה, גם לערבב את השמן, גם לפתוח את השקית של אפקת האפייה וגם להכניס לקערה את הקקאו. גם אסי החליט שהוא רוצה לעשות הכל לבד, אבל הוא גילה שהעקשנות הזאת לא משתלמת! הוא גם הפסיד כיף של עבודה משותפת עם פולקע וגם לא הספיק להכין לניסים את ארוחת הערב..את הסיפור על 'הרב והגנב' הכרתי בספר שקראתי לילדים שלי לפני השינה. הסיפור היה מאד יפה בעיני והחלטתי לעבד אותו לתסריט. מי שמעניין אותו לדעת מי היה אותו רבי הלל, אספר לו שמדובר ברבי הלל ליכטנשטיין שהיה רב בעיר קולומיאה באוקראינה, לפני קצת יותר מ-100 שנים.מה מחכה לנו בהמשך?
אוכל לגלות לכם שכתבתי תסריט על כך שפולקע ומולי מחליטים להיות החברים הכי הכי טובים, אבל קורים כל מיני דברים שמפריעים להם להישאר חברים הכי הכי טובים.. למה הם מחליטים פתאום להיות חברים טובים? ומה מפריע להם? כדי לדעת תצטרכו לחכות בסבלנות.. צילמו כבר את הסרט והוא יעלה בעזרת השם בקרוב.
ומה עוד?
לאסי נמאס להיות הבכור במשפחה שלו והוא מחליט לעשות משהו שיוריד ממנו את כל האחריות שיש לבכורים. למולי יש שיעורי בית לכתוב סיפור על עצמו והוא ממש, אבל ממש לא מצליח למצוא רעיון מעניין! מה אסי עושה? מה מולי מחליט? בקרוב תדעו...
להתראות בנתיים,
פנינה
הזוכה בחידון הקיץ הגדול תש"ע
איתן ארלנגר מעלי שזכה במקום הראשון בחידון הקיץ הגדול על דמותו של הרב אבהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, קיבל היום באולפן הערוץ תעודת הוקרה ואת הפרס - מחשב מולטימדיה חדש, בטקס חגיגי בהשתתפותם של גרשון ודוביל'ה, טוביה, פולקע ומתי.
 |
| משפחת ארלנגר בטקס קבלת הפרס |
 |
| התעודה |
חלומות נעימים
בפרשת השבוע, פרשת ויצא מסופר על חלומו של יעקב:
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
לכולנו יש חלומות
לפעמים זה חלום של חיים - חלום במשמעות של שאיפה חשובה, מטרה מיוחדת, דבר נעלה שאנו רוצים לזכות.
לדוגמא: לזכות לעלות לבית המקדש או שיקנו לי מתנה מיוחדת או לפגוש מישהו מיוחד.
ולפעמים זה כמו סיפור שאנחנו רואים בלילה, בזמן השינה, כשהעיניים עצומות, שכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו נזכרים בחלום. לדוגמא: חלום שהייתי בארץ אחרת וקרו לי כל מיני דברים דימיוניים.
כיתבו לנו מה החלום שלכם?
מה החלום שאתם רוצים לזכות ולהגשים?
או ספרו על חלום מעניין שחלמתם.
חלומות נעימים!
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
לפעמים זה חלום של חיים - חלום במשמעות של שאיפה חשובה, מטרה מיוחדת, דבר נעלה שאנו רוצים לזכות.
לדוגמא: לזכות לעלות לבית המקדש או שיקנו לי מתנה מיוחדת או לפגוש מישהו מיוחד.
ולפעמים זה כמו סיפור שאנחנו רואים בלילה, בזמן השינה, כשהעיניים עצומות, שכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו נזכרים בחלום. לדוגמא: חלום שהייתי בארץ אחרת וקרו לי כל מיני דברים דימיוניים.
כיתבו לנו מה החלום שלכם?
מה החלום שאתם רוצים לזכות ולהגשים?
או ספרו על חלום מעניין שחלמתם.
חלומות נעימים!
עלי יניח הצדיק את ראשו - משימת כתיבה
לילה. חושך על פני השדה.
מי הוא זה ההולך כאן עם מקלו?
מי הוא זה המתקין עצמו לשינה סמוך לאם הדרך.
תזוזה. רחש. אבנים מסננות מבעד לסדקים ומבין העשבים נשמעות לחישות ...
המשיכו אתם את הסיפור!
מה אומרות האבנים? מה הן מרגישות?
לו הייתם במקומן, כיצד הייתם נוהגים?
כיצד הן זזות? מהו הנוף שמסביבן?
דמיינו את הקולות שנשמעים בלילה מחוץ לעיר, בטבע.
ומה קורה מתחת לראשו של הצדיק הישן וחולם?
פרק ד': לרותי יום הולדת / אלישבע ג. מטל מנשה
פרק ד': לרותי יום הולדת J
"בוקר טוב!" חייך אסי אל אחותו רותי "בוקר טוב" השיבה רותי בפיזור דעת ויצאה לבית ספרה אסי סגר אחריה את הדלת ווידא שרותי נכנסה לאוטובוס שלה "יופי, אפשר להתחיל!" בישר אסי לעצמו. "בוקר טוב, הרב? כן, כן, אני בסדר ברוך ה', לא, אני לא יבוא היום, בסדר גמור, אני מבטיח בלי נדר להשלים את הכל! שיעורי בית? או, זה כלום! בסדר! להתראות..." אסי ניתק את הטלפון לאחר שיחה קצרה עם רבו (הרב שלו) בה הסביר לו שהיום הוא לא יבוא לבית הספר ושהוא מבטיח להשלים את הנלמד בכיתה. אסי שתה כוס מים המבשרת את תחילתו של יום מלא עשיה וסיפוק מתוצרים מפתיעים! אסי הניח את הכוס בכיור והשתמש פעם נוספת בטלפון : "שלום, אמא? זה אסי! כן, כן, אני יודע! לא, בגלל זה אני לא בא! בסדר? מצוין! אני לא אשכח! הודעתי לרב כבר ו.. טוב, ברוך ה'. אז להתראות..." אסי ניתק את הטלפון לאחר שיחה נוספת, עם אמו שבה הודיע לה שהוא נשאר הים בבית ולא הולך לבית הספר. אסי נכנס לחדרו והחל לעבוד: לגזור בריסטולים בצורות שונות, לצבוע ניירות חלקים ולהכין מהם 'פתיתי שלג' וכמובן, לנפח בלונים ולכתוב עליהם בטושים בלתי מחיקים: "מזל טוב!" "יום הולדת שמח!" וכו'.
אתם שואלים את עצמכם "למי יש יום הולדת?" אז מיד תדעו...
אסי הניח את הבלון הארבע-עשר על מיטתו והתפנה להוציא בריסטול ענק ממגירת הציוד שבחדרו ולכתוב עליו באותיות מאירות עיניים: "לרותי היקרה! מזל טוב ליום הולדתך ה- 14! מאחלים אושר ובריאות עד 120, המשפחה!" אסי הוסיף כמה סילסולים בצדדים והדביק כמה מדבקות של דגים ליד המספר 14 ואז לקח סלוטייפ ותלה את השלט על דלת חדרה של רותי, אחותו הגדולה. אסי היה מאושר! הוא היה דרוך לרגע בו רותי תכנס הביתה ותקרא "שלום, חזרתי!" לחלל הבית ואז כול בני המשפחה יקפצו עליה ויצרחו "מזל טוב, רותי!!!" ורותי תזרוק את ילקוטה הצידה ותתפנה לרוץ ולחבק אותנו באושר לפני שרותי תספיק להודות לנו אני ירוץ להביא בלונים ואזרוק עליה ואז... אסי התיישב על מיטתו, ליד כל הבלונים המקושטים ושקע בדמיונות על רותי ועל המסיבה שתתקיים בביתם הערב עד שנרדם ובלי משים שקע בשינה עמוקה..."אסי?" אסי פקח לאט לאט את עינו "שלום אסי!" זו הייתה אמו "רותי חוזרת בעוד חמש דקות, אתה רוצה להודיע משהו לבני המשפחה? רוצה להתכונן?" אסי קפץ בבת אחת מהמיטה ובמהירות עצומה אירגן את כולם והכין את הכל כדי שהכול ילך לפי תוכניותיו, וכך היה!
רותי נכנסה הבייתה "ש-לום!" אסי קפץ עליה בצרחות "מזל טוב!" והעיף עליה גזירי ניר צבעוניים, רותי שמטה את ילקוטה ומרב הפתעה החלה לצחוק "תודה, תודה" מלמלה תוך כדי צחוק חזק ומתגלגל, בעודה מצחקקת אסי הביא בלונים מקושטים והפיל אותם עליה ברב פאר והדר, רותי תפסה כמה בלונים והעיפה לתקרה בחיוך "עשיתם לי את היום!". אבל אסי לא ויתר על אף חלק מהתוכנית!!!
באותו ערב אסי ורותי ישבו יחד לאכול ארוחת ערב ולפתע אסי שלף מכיסו מתנה עטופה בנילון צבעוני, קשורה בסרט מבריק והגיש אותה לרותי בחיוך רותי צווחה מרב אושר! ועוד לפני שפתחה את העטיפה הרעיפםה על אסי תשבכות, ברכות ומילות תודה.
אסי הנבוך שידל אותה לפתוח ורותי הבטיחה שאחרי הארוחה היא תפתח את מתנתו של אסי.
לאחר הארוחה אסי יצא לחברים ורותי הלכה למכולת. בדרך למכולת פתחה רותי את המתנה בהתרגשות ובידיים רועדות.
"וואו!" קריאת התפעלות נפלטה מפיה של רותי "וואו!" רותי הביטה בשרשרת המעוצבת והמקסימה שהונחה ביתרת כבוד על משטח הצמר גפן הצבוע בתכלכל. רותי קראה את הפתק המצורץ וחייכה: "לרותי, אחותי היקרה! אני מצטער שלפעמים אנחנו רבים ומציקים אחד לשני, אני מבקש סליחה! רציתי לאחל לך מזל טוב מכל הלב!אוהב אסי. נ.ב.- את השרשרת הכנתי לבד! נכון יפה?" רותי הנרגשת ענדה את השרשרת לצווארה בחיוך, מתאימה, ועוד איך...
את יום הולדת ארבע עשר הזה רותי לא תשכח לעולם! הוא תמיד יזכיר לה שיש לה אח קטן, אבל שאוהב ומעריך אותה מאוד!
מסתרי מוחו של אסי (התסריטאי)- פרק ד' -מיוחד!!!
יום ראשון אור לא' כסלו (7/11/10).
שלום חמודים.
אני שמח מאוד לקרוא את כל התגובות שלכם. אני יודע שזמן רב לא כתבתי לכם ואני חייב לכם הרבה.
הבטחתי לכם ברשומה הקודמת לענות על השאלה הקשה ביותר - איך מוצאים רעיון לתכנית.
ובכן במקום לענות לכם קצר ולעיניין אני רוצה לספר לכם על השבועיים האחרונים שעברו עלי- כתסריטאי בערוץ מאיר. בתוך הסיפור תמצאו גם תשובה וגם תגלו עוד המון דברים חדשים- על תוכניות הילדים הבאות של ערוץ מאיר לילדים.
ובכן....
אחד הדברים שאתם אולי לא חשבתם עליהם הוא שתסריטאי תמיד חייב לחיות בעתיד. למה הכוונה? הרי בשביל שתכנית מיוחדת לחנוכה תעלה לאתר בחנוכה- צריך לצלם אותה כמה שבועות לפני- וצריך לכתוב אותה יותר מחודש לפני! ככה זה קורה לי בכל חג/ מועד/ חופש או כל דבר אחר. אני צריך להיות באוירה של ר"ה ויו"כ עוד בחופש הגדול. וולהריח את הסופגניות והלביבות של חנוכה כבר אחרי סוכות וכן הלאה.
כך גם השנה. המשימה שלי היתה לכתוב את סדרת חנוכה. עבר חג הסוכות ואנחנו חזרנו לצלם תכניות. אני זכרתי שאני חייב לכתוב את סדרת חנוכה. למי שעוד לא יודע או שלא זוכר, חנוכה הוא גם יום ההולדת של ערוץ מאיר לילדים- השנה אנחנו נחגוג 4 שנים להקמתנו. לכן כל שנה יש סדרה מיוחדת בערוץ.
אבל.... אם כל שנה כתבתי סדרה לחנוכה- כמה עוד אפשר לכתוב? (אגב משהו זוכר מה היו שלושת סדרות חנוכה? נראה אתכם!- תענו בתגובות).
הייתי אובד עצות ממש- הזמן מתקצר ואנחנו חייבים כבר לצלם את הסדרה ולי לא עלה אפילו בדל רעיון לראש- שום דבר! כל פעם שרציתי להתחיל לכתוב- פשוט לא הצלחתי. אני לא יודע אם אתם חוויתם כזו הרגשה אי פעם- אבל תדעו לכם שאין דבר יותר מתסכל מלשבת מול המחשב ושום רעיון לא עובר לך לראש- ואם יש כבר רעיון הוא לא מספיק טוב.
ישבתי עם עליון שמש- הוא סיפר לי כל מיני סיפורים מדהימים על בית כנסת החורבה- ישבתי וסיכמתי את הסיפורים שלו- ומתוכם בניתי שלד של תסריט- הרפתקאה של אסי , טוביה ופולקע בעקבות ההסטוריה של בית כנסת החורבה.- אגב זו גם דרך לגבש רעיון- פשוט להסתמך על סיפור קיים ולעשות לו עיבוד מחודש- עם הדמויות שלי. אבל בשביל לצאת לצילומים ברובע היהודי דרוש הרבה זמן והרבה מאמץ- והרעיון, על אף שהיה טוב, נדחה.
שוב נותרתי בלי שום רעיון- ועם פחות זמן להתלבטויות. כל דקה וכל שעה שעוברת ולי אין שום דבר על הדף, משמעותה עיכוב הצילומים והעמדה של הסדרה בסכנה שלא תהיה מוכנה עד חנוכה. הייתי ממש לחוץ ואפילו שבור. כל התסריטאיות האחרות עבדו על תסריטים שלהם. הזמן דוחק ואני כמעט שהרמתי ידיים.
הגעתי הביתה בערב ובקושי חייכתי. ישבתי לאכול ארוחת ערב עם המשפחה שלי- כשלפתע.... דפיקה בדלת.
הילדים רצו לפתוח ובפתח עמדו שניים. את האחד אתם אולי זוכרים- אורי אלדר- הופיע עם גרשון בתכניות. שמעתי אותו קורא בשמחה- שלום! ערב טוב! ניגשתי לדלת והתחבקנו. הרבה זמן לא התראנו. מסתבר שאורי הוציא אלבום חדש של שירים וסיפורים לילדים. רכשנו אותו בשמחה. (ההכנסות קודש לפעילות קירוב בהודו) ומיד ניגנו את הדיסק. כששמעתי את הסיפורים והניגונים המיוחדים בדיסק- פתאום התעודדתי. משהו זז אצלי. שמעתי צלילים שפתאום סיפרו לי סיפור. ניגונים שרציתי שיתנגנו בסדרה, שעוד לא התחלתי אפילו לכתוב.
למחרת כשממש לא היתה לי ברירה פשוט התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב- ניגנתי את הדיסק באוזניות ופשוט נתתי לאצבעותי לזרום על המקלדת. כתבתי קצת ממה שעלה לי לראש- קצת מרעיונות שעלו לי ברעיון הראשון על בית כנסת החורבה. ולאט לאט נטווה לו הפרק. פרק חדש- הפרק הראשון בסדרת חנוכה.
הייתי מאושר- הרגשתי הקלה ענקית. לא ידעתי מה יגידו חברי בערוץ על הפרק. שלחתי להם והם אהבו אותו מאוד.
כל סוף השבוע האחרון חשבתי על הפרק השני. כתבתי אותו אתמול בלילה והיום- התייעצתי עם חברי לערוץ - שיכתבנו ושיפצנו ולבסוף עמדו להם שני פרקים- של סדרת חנוכה- מפוארים , יפים, מלאי הומור, מתח והמון המון המון מוסר השכל.
אבל זה לא הסוף- למה?
סדרת חנוכה מספרת על גרשון (זוכרים אותו?) שבגלל שהוא לא הצליח להתאקלם בארץ והוא הגיע לרמה שאין לו אפילו כסף לשכור דירה והוא ודוביל'ה ישנים ברחוב- בגלל זה הוא מחליט לעזוב את הארץ. ואז פתאום הוא חולם על אוצר שנמצא מתחת לצריף ומבין שזה המוצא האחרון שלו. (לקחתי את הרעיון מהסיפור הראשון בדיסק - מעשיה של ר' נחמן על האוצר מתחת לגשר- אתם תראו שגם המסר קשור למסר של הסיפור הזה).
במקביל לחבורה הקדושה שלנו- טוביה, אסי ופולקע מתברר שיש חנוכיה עתיקה ויקרה..... מתחת לצריף. החבורה יורדת לשם. גרשון אף הוא מגיע לצריף- ומשם כל העסק כבר מתחיל ממש ממש להסתבך.
האם גרשון ימצא את האוצר? של מי הוא יהיה? החבורה/ גרשון.....
יש המון המון המון הפתעות בסדרה הזו.
הסדרה בעצם מדברת על זה שאסור להתייאש- שגם אם המצב נראה חמור מאוד ואין מוצא- ממש כמו המכבים שנלחמו נגד הצבאות האדירים של היוונים- בלי סיכוי סביר לנצח- הם נלחמו- לא ויתרו- וע"י זה הם הצליחו להוציא את האור מתוך החושך.
זה מה שיקרה גם בסדרה שלנו השנה. ואני חושב שזה גם מה שקרה לי.
הרעיונות והתכניות שאנחנו מביאים לכם- באות מלמעלה. אני באמת מאמין בזה. אנחנו שליחים קטנים של הקב"ה, להוסיף לכם הרבה אור. כנראה שבשביל לכתוב תכנית כזו באמת- גם אני הייתי צריך לחוות קצת מה זה חושך- מה זה לשבת בלי רעיון. מה זה כמעט להתייאש מול הדף, מה זה תסכול עמוק שיש לך משימה חשובה שאתה לא מצליח למלא....
ומה זה למצוא בכל זאת את הכח שוב לשבת ושוב להתחיל לכתוב ולהאמין שיצא משהו מהשרבוטים שאני כותב. ורק כשהירפתי מהעול שרובץ לי על הגב- ונתתי לאצבעות לנוע על המקלדת- באמונה אמיתית שהקב"ה כותב את התסריט דרך האצבעות שלי- נכתבה אחת מהסדרות היפות והמרגשות ביותר בערוץ מאיר. (למרות שאני הייתי השליח לכתוב אותן- ואין הנחתום מעיד על עיסתו... הרי כבר אמרנו שזה לא אני- אז ניתן את הקרדיט לה'- ה' שלח לנו פה סדרה נהדרת!)
אז לסיכום:
מי שבכל זאת רוצה כמה עצות מעשיות ל-איך למצוא רעיונות:
1. תמיד כדאי לשמוע ולקרוא סיפורים.
2. בשביל שתסריט יצא מן הכח אל הפועל צריך לתת לו זמן להתבשל- בסוף הוא יצא. אסור ללחוץ עליו.
3. חייבים לבא בשמחה... להשתחרר מהמועקה והעול ולזרום- לתת לקב"ה לכתוב באמצעות האצבעות שלנו.
בקיצור....
יש לכם למה לצפות.
חוץ מזה בקרוב הולכות לעלות תכניות מקסימות!!!
למשל: אתם הולכים לפגוש את כל המשפחה של פולקע- בהפקה מיוחדת!
אז נשתמע!
ולא לשכוח את החידה שלי-
מה היו שלושת סדרות חנוכה האחרונות?
להתראות חמודים
שלכם
אסי.
שלום חמודים.
אני שמח מאוד לקרוא את כל התגובות שלכם. אני יודע שזמן רב לא כתבתי לכם ואני חייב לכם הרבה.
הבטחתי לכם ברשומה הקודמת לענות על השאלה הקשה ביותר - איך מוצאים רעיון לתכנית.
ובכן במקום לענות לכם קצר ולעיניין אני רוצה לספר לכם על השבועיים האחרונים שעברו עלי- כתסריטאי בערוץ מאיר. בתוך הסיפור תמצאו גם תשובה וגם תגלו עוד המון דברים חדשים- על תוכניות הילדים הבאות של ערוץ מאיר לילדים.
ובכן....
אחד הדברים שאתם אולי לא חשבתם עליהם הוא שתסריטאי תמיד חייב לחיות בעתיד. למה הכוונה? הרי בשביל שתכנית מיוחדת לחנוכה תעלה לאתר בחנוכה- צריך לצלם אותה כמה שבועות לפני- וצריך לכתוב אותה יותר מחודש לפני! ככה זה קורה לי בכל חג/ מועד/ חופש או כל דבר אחר. אני צריך להיות באוירה של ר"ה ויו"כ עוד בחופש הגדול. וולהריח את הסופגניות והלביבות של חנוכה כבר אחרי סוכות וכן הלאה.
כך גם השנה. המשימה שלי היתה לכתוב את סדרת חנוכה. עבר חג הסוכות ואנחנו חזרנו לצלם תכניות. אני זכרתי שאני חייב לכתוב את סדרת חנוכה. למי שעוד לא יודע או שלא זוכר, חנוכה הוא גם יום ההולדת של ערוץ מאיר לילדים- השנה אנחנו נחגוג 4 שנים להקמתנו. לכן כל שנה יש סדרה מיוחדת בערוץ.
אבל.... אם כל שנה כתבתי סדרה לחנוכה- כמה עוד אפשר לכתוב? (אגב משהו זוכר מה היו שלושת סדרות חנוכה? נראה אתכם!- תענו בתגובות).
הייתי אובד עצות ממש- הזמן מתקצר ואנחנו חייבים כבר לצלם את הסדרה ולי לא עלה אפילו בדל רעיון לראש- שום דבר! כל פעם שרציתי להתחיל לכתוב- פשוט לא הצלחתי. אני לא יודע אם אתם חוויתם כזו הרגשה אי פעם- אבל תדעו לכם שאין דבר יותר מתסכל מלשבת מול המחשב ושום רעיון לא עובר לך לראש- ואם יש כבר רעיון הוא לא מספיק טוב.
ישבתי עם עליון שמש- הוא סיפר לי כל מיני סיפורים מדהימים על בית כנסת החורבה- ישבתי וסיכמתי את הסיפורים שלו- ומתוכם בניתי שלד של תסריט- הרפתקאה של אסי , טוביה ופולקע בעקבות ההסטוריה של בית כנסת החורבה.- אגב זו גם דרך לגבש רעיון- פשוט להסתמך על סיפור קיים ולעשות לו עיבוד מחודש- עם הדמויות שלי. אבל בשביל לצאת לצילומים ברובע היהודי דרוש הרבה זמן והרבה מאמץ- והרעיון, על אף שהיה טוב, נדחה.
שוב נותרתי בלי שום רעיון- ועם פחות זמן להתלבטויות. כל דקה וכל שעה שעוברת ולי אין שום דבר על הדף, משמעותה עיכוב הצילומים והעמדה של הסדרה בסכנה שלא תהיה מוכנה עד חנוכה. הייתי ממש לחוץ ואפילו שבור. כל התסריטאיות האחרות עבדו על תסריטים שלהם. הזמן דוחק ואני כמעט שהרמתי ידיים.
הגעתי הביתה בערב ובקושי חייכתי. ישבתי לאכול ארוחת ערב עם המשפחה שלי- כשלפתע.... דפיקה בדלת.
הילדים רצו לפתוח ובפתח עמדו שניים. את האחד אתם אולי זוכרים- אורי אלדר- הופיע עם גרשון בתכניות. שמעתי אותו קורא בשמחה- שלום! ערב טוב! ניגשתי לדלת והתחבקנו. הרבה זמן לא התראנו. מסתבר שאורי הוציא אלבום חדש של שירים וסיפורים לילדים. רכשנו אותו בשמחה. (ההכנסות קודש לפעילות קירוב בהודו) ומיד ניגנו את הדיסק. כששמעתי את הסיפורים והניגונים המיוחדים בדיסק- פתאום התעודדתי. משהו זז אצלי. שמעתי צלילים שפתאום סיפרו לי סיפור. ניגונים שרציתי שיתנגנו בסדרה, שעוד לא התחלתי אפילו לכתוב.
למחרת כשממש לא היתה לי ברירה פשוט התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב- ניגנתי את הדיסק באוזניות ופשוט נתתי לאצבעותי לזרום על המקלדת. כתבתי קצת ממה שעלה לי לראש- קצת מרעיונות שעלו לי ברעיון הראשון על בית כנסת החורבה. ולאט לאט נטווה לו הפרק. פרק חדש- הפרק הראשון בסדרת חנוכה.
הייתי מאושר- הרגשתי הקלה ענקית. לא ידעתי מה יגידו חברי בערוץ על הפרק. שלחתי להם והם אהבו אותו מאוד.
כל סוף השבוע האחרון חשבתי על הפרק השני. כתבתי אותו אתמול בלילה והיום- התייעצתי עם חברי לערוץ - שיכתבנו ושיפצנו ולבסוף עמדו להם שני פרקים- של סדרת חנוכה- מפוארים , יפים, מלאי הומור, מתח והמון המון המון מוסר השכל.
אבל זה לא הסוף- למה?
סדרת חנוכה מספרת על גרשון (זוכרים אותו?) שבגלל שהוא לא הצליח להתאקלם בארץ והוא הגיע לרמה שאין לו אפילו כסף לשכור דירה והוא ודוביל'ה ישנים ברחוב- בגלל זה הוא מחליט לעזוב את הארץ. ואז פתאום הוא חולם על אוצר שנמצא מתחת לצריף ומבין שזה המוצא האחרון שלו. (לקחתי את הרעיון מהסיפור הראשון בדיסק - מעשיה של ר' נחמן על האוצר מתחת לגשר- אתם תראו שגם המסר קשור למסר של הסיפור הזה).
במקביל לחבורה הקדושה שלנו- טוביה, אסי ופולקע מתברר שיש חנוכיה עתיקה ויקרה..... מתחת לצריף. החבורה יורדת לשם. גרשון אף הוא מגיע לצריף- ומשם כל העסק כבר מתחיל ממש ממש להסתבך.
האם גרשון ימצא את האוצר? של מי הוא יהיה? החבורה/ גרשון.....
יש המון המון המון הפתעות בסדרה הזו.
הסדרה בעצם מדברת על זה שאסור להתייאש- שגם אם המצב נראה חמור מאוד ואין מוצא- ממש כמו המכבים שנלחמו נגד הצבאות האדירים של היוונים- בלי סיכוי סביר לנצח- הם נלחמו- לא ויתרו- וע"י זה הם הצליחו להוציא את האור מתוך החושך.
זה מה שיקרה גם בסדרה שלנו השנה. ואני חושב שזה גם מה שקרה לי.
הרעיונות והתכניות שאנחנו מביאים לכם- באות מלמעלה. אני באמת מאמין בזה. אנחנו שליחים קטנים של הקב"ה, להוסיף לכם הרבה אור. כנראה שבשביל לכתוב תכנית כזו באמת- גם אני הייתי צריך לחוות קצת מה זה חושך- מה זה לשבת בלי רעיון. מה זה כמעט להתייאש מול הדף, מה זה תסכול עמוק שיש לך משימה חשובה שאתה לא מצליח למלא....
ומה זה למצוא בכל זאת את הכח שוב לשבת ושוב להתחיל לכתוב ולהאמין שיצא משהו מהשרבוטים שאני כותב. ורק כשהירפתי מהעול שרובץ לי על הגב- ונתתי לאצבעות לנוע על המקלדת- באמונה אמיתית שהקב"ה כותב את התסריט דרך האצבעות שלי- נכתבה אחת מהסדרות היפות והמרגשות ביותר בערוץ מאיר. (למרות שאני הייתי השליח לכתוב אותן- ואין הנחתום מעיד על עיסתו... הרי כבר אמרנו שזה לא אני- אז ניתן את הקרדיט לה'- ה' שלח לנו פה סדרה נהדרת!)
אז לסיכום:
מי שבכל זאת רוצה כמה עצות מעשיות ל-איך למצוא רעיונות:
1. תמיד כדאי לשמוע ולקרוא סיפורים.
2. בשביל שתסריט יצא מן הכח אל הפועל צריך לתת לו זמן להתבשל- בסוף הוא יצא. אסור ללחוץ עליו.
3. חייבים לבא בשמחה... להשתחרר מהמועקה והעול ולזרום- לתת לקב"ה לכתוב באמצעות האצבעות שלנו.
בקיצור....
יש לכם למה לצפות.
חוץ מזה בקרוב הולכות לעלות תכניות מקסימות!!!
למשל: אתם הולכים לפגוש את כל המשפחה של פולקע- בהפקה מיוחדת!
אז נשתמע!
ולא לשכוח את החידה שלי-
מה היו שלושת סדרות חנוכה האחרונות?
להתראות חמודים
שלכם
אסי.
המלצה לספר / שיר
"ואחד עם כיפה"/ אברהם נווה
מה מבטא בשבילכם המושג "קו התפר" ? בשביל יאיר, ילד יתום, אלו חיי היומיום. יאיר, ילד בן שתיים- עשרה נולד לאב שומר תורה ומצוות, ואם שאינה שומרת מצוות, וב"תפר" הזה מתנהלים חייו. כשאביו מת הוא גילה את עצמו ברום צורים, בבית של סבתו החילונית, ביחד עם אמו ואחותו. ולהפתעת כולם הוא החליט להמשיך לשמור תורה ומצוות. יאיר הוא הילד היחיד בבית הכנסת, ( שפועל רק בשבתות) . בבית הספר יאיר נאלץ להיות חובש הכיפה היחיד מבין הילדים. במהלך הספר נוגעים בנושאים אקטואלים לימינו כגון היחס לגוי, השפעת התפילה, כשרות, חשיבות הכיפה, כיבוד הורים, חזרה בתשובה ועוד... מי יעזור ליאיר? איזה קשיים יצוצו? והכי חשוב- האם יאיר יצליח? ההתמודדות הלא פשוטה מרתקת אותנו לספר בקריאה הראשונה , והשאלה "איך הוא הצליח לעשות את זה?"תלווה אותנו בקריאות החוזרות. אברהם נווה מיטיב לתאר את רגשותיו של יאיר בשפה עשירה ויפה. ללא ספק זהו ספר מיוחד ומוצלח מאוד, שזכה להיקף קניה רחב ולתשע מהדורות!
הירשם ל-
רשומות (Atom)
לאתר ערוץ מאיר לילדים 
