"אבנים מקפצות" מאת שיר

בשבוע שעבר, לכבוד פרשת 'ויצא' פרסמנו "משימת כתיבה" בנושא "עלי יניח הצדיק את ראשו".
שיר שלחה לנו סוף משלה למדרש המופלא, והרי הוא לפניכם:

לילה. חושך על פני השדה.
מי הוא זה ההולך כאן עם מקלו?
מי הוא זה המתקין עצמו לשינה סמוך לאם הדרך.
תזוזה. רחש. אבנים מסננות מבעד לסדקים ומבין העשבים נשמעות לחישות ...

... לחישות של מריבה. כל אבן רצתה לכבד את חברתה בתפקיד החשוב, כל אבן רוצה לכבד כמה שיותר את חברתה. נגיד, אם אבן אחרת, אירגנה לכם בהפתעה יומולדת לא הייתם רוצים לתת לה את הכבוד הגדול שעליה ישן הצדיק? אבל האבן שארגנה יומולדת, נאבד לה העט הכחול שלה, ואבן אחרת השאילה לה עט. האבנים זזו במעגל, כל אחת דחפה את חברתה, שעליה ישן הצדיק, האבן לא רצתה וקפצה מהמקום, וכך נדחפה האבן הבאה. כל אחד היה מתפלא למצוא אבנים

מקפצות, זה באמת מראה טבע מדהים (אף פעם לא ראיתם אבנים מקפצות?!), אבל לישון תחת אבנים מקפצות- אי אפשר. ה' עשה נס, ואיחד את כל האבנים לאבן אחת, שתחתה ישן הצדיק, וכל האבנים יחלקו את הכבוד המתאים לאבנים הסובבות אותם.