פרק ה' - פולקע ודניאל / אלישבע ג. מטל מנשה

משפחה חדשה עברה לגור בשכונה של אסי- משפחת לוי. יש להם ילד בגיל של אסי ואסי ממש מתרגש! הוא מכין מסיבת הפתעה לילד \של משפחת לוי לכבוד הכנסו לשכונה: גזר, תפר, הדביק, קישט, צייר, תלה וקנה ולבסוף, לאחר עבודה מייגעת וממושכת לאחר שכל גן השעשועים היה מקושט ומוכן למסיבה אסי החליט שחייבים משחקים! הוא חזר לחדרו, ישב על הכיסא הכחול ליד השולחן עם דף ועט ורשם: " משחקים למסיבה של הילד של משפחת לוי: מחבואים, תופסת, דג מלוח, מי מנפח את הבלון הכי גדול, מי רץ/ קופץ הכי רחוק?" אסי קם להביט דרך החלון, אולי פתאום יבואו לו רעיונות לעוד משחקים?! בעודו מביט בחלון וחושב לפתע הוא שם לב למחזה משונה שמתרחש בגן השעשועים: פולקע ועוד כמה ילדים קטנים סביבו מושכים בבלונים שאסי תלה, קורעים את השלטים שלו, מפזרים את כל הכיבוד על המתקנים והורסים הכל!!! אסי נחרד עד עמקי נשמתו וניסה לצעוק דרך החלון: "די! הפסיקו! זה למסיבה של ילדי משפחת לוי! חדלו! די!" בעודו צורח שיפסיקו אסי ירד אל גן השעשועים והנה פולקע וילדי משפחת לוי בכבודם ובעצמם עומדים מולו, מבויישים "סליחה" אחד הילדים שנראה בערך בן גילו של אסי ניסה לפייסו "זה בסדר אני סולח" מלמל אסי וחזר לביתו, מעוצבן ביותר, לא רק שפולקע וילדי משפחת לוי הרסו לו את כל המסיבה- אלא שגם פולקע גנב לו את הילדים שלהם! איזו בושה, באמת!!!

פולקע וילדי מש' לוי סיימו לסדר ולנקות את כל גן השעשועים ואז ישבו על הספסלים וחשבו "איך נפצה את אסי?" שאל דוד "אני יודעת אפשר להכין לו סופגניה או לקנות לו סביבון במתנה!" הציעה דפנה הקטנה "לא, שכחת? נגמר כבר חנוכה!!" הזכיר לה דביר "אה, ואללה!" צחקקה דפנה "יש לי רעיון!" קרא דרור "מה?" שאלו כולם "שכחתי..." מלמל דרור וכולם ספק צחקו ספק התרגזו "אני יודע- זה לא חייב להיות משהו קנוי ומהודר, נכון?" שאל דניאל "נכון" אישר פולקע "בואו נצייר לו ציורים מושקעים ונכתוב לו מכתבי סליחה ונלך ביחד להביא לו ונאמר לו שנשמח להיות חברים שלו, אם הוא רוצה, מה דעתכם??" שאל דניאל וכולם הסכימו "יאללה, לעבודה!" הכריזה גם דורית וכולם צעדו לעבר הצריף להכין את הציורים.

"אני מצייר לו שדה קוצים ובאמצא- פרח וכותב לו 'שתמיד תפרח, גם בין קוצים'- מה אתם אומרים?" שאל דרור והחל לצייר קוצים אדומים, מבלי לחכות לתשובה "אני מציירת לו ילדה וכותבת... אה שכחתי אני לא יודעת לכתוב! לא נורא אני רק אצייר לו!" דפנה הקטנה אף היא החלה לשרבט עיינים, אף ופה משונים. דוד לעומתם כתב לאסי שיר:
"אני עומד לי מן הצד ומביט בסבלות אחיי, אין להם חברים
הם ללא ידידים
מה אעשה?- אחפש
מה?
לדניאל- חבר
וכך גם לדביר
ולדרור- ידיד
לדפנה-חברה
ולדורית-ידידה
ולאחותי הקטנה, דקלה- מיטה!
חיפשתי ומצאתי גן משחקים
מלא משחקים
וגם קישוטים
קראתי לאחיי
שיחקנו, עד בלי די
השחתנו, הרסנו, מבלי לשים לב
ו...
אסי הבודד בצד, מייבב!
ח...ב....ל...."

דוד סיים להקריא את השיר שחיבר וחייך "נווו...??" כולם חייכו והחלו לצעוד לכיוון ביתו של אסי. "שלום אסי, שמי דניאל אני בכיתה ה' והינה אחיי: דוד, דביר,דרור, דפנה, דורית ודקלה הקטנה בבית אז רק רצינו לבקש ממך סליחה ומחילה שלימה ולאות פיצוי הנה לך ברכות, שירים וציורים מאיתנו" דניאל הגיש לאסי את חבילת הברכות והאיורים ואסי הנהן לאות תודה " כולם אצלכם מתחילים ב-ד'?" שאל "כן, גם ההורים, דליה ודובי" השיב דוד וחייך "אה... יפה טוב אז, אם כך בואו נשחק!אני מבין שכעת אנחנו ידידים?" שאל אסי וכל ילדי משפחת לוי הנהנו בבת אחד אסי לקח אותם למכולת, לצריף, לפארק הענק, ליער הלא מסוכן ולמגרש הכדורגל ולארוחת ערב הם קפצו לביקור קצרצר אצל טוביה!

בערב, כשחזרו הביתה דובי לוי, (אביהם של דביר, דוד, דפנה, דורית, דקלה, דרור ודניאל) ניגש אל אסי ולחץ את ידו "תודה אסי היקר! מעתה לילדי לא יהיה פה משעמם, אני מבין ואני מקווה שבעזרת ה' הידידות הזו שלכם תתפתח למקומות חיוביים בלבד!" אסי הנבוך השיב במבוכה "תודה, אדון לוי" ואז חשב בעצם עד כמה זה נכון- הלוואי וחברות זו עם ארבעת הבנים תתפתח! אך ורק למקומות חיוביים!!!